זכור לי שפעם שמעתי שיש אנשים המשתמשים בשפה כדי להסתיר מחשבות, אבל הניסיון שלי מראה שרבים יותר משתמשים בה במקומן.
בשיחות שמנהלים אנשי עסקים אמורים לשלוט כללים מועטים ופשוטים יותר מאשר בכל תפקוד אחר של החיה האנושית. ואלו הם:
דאג שיהיה לך מה לומר.
אמור את זה.
הפסק לדבר.
אם תתחיל לפני שאתה יודע מה לומר ותמשיך גם לאחר שאמרת את זה, יש לך מתכון לתביעת נזיקין, או להליכה לבית תמחוי, כאשר הראשונה היא בעצם קיצור-דרך לאחרונה. יש לי כאן מחלקה משפטית שעולה לי הרבה כסף, אבל היא שם כדי שלא אצטרך לפנות לערכאות.
כשאתה מתקשר לבחורה או משוחח עם חברים לאחר ארוחת הערב, זה בהחלט בסדר לנהל את השיחה כמו טיול שבת בטבע, עם עצירות מדי פעם לשם קטיפת פרחים; אבל במשרד, המשפטים שלך צריכים לעבור את המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות. ותר על ההקדמה ועל הסיכום, ועצור לפני שהגעת ל'שנית'. עליך להטיף דרשות קצרות כדי לתפוס את החוטאים; והכמרים לעומת זאת לא חושבים שהם עצמם זקוקים לדרשות ארוכות. אפשר לטיפשים לומר את המילה הראשונה, ולנשים את האחרונה. הבשר נמצא תמיד באמצע הכריך. כמובן שמעט חמאה בכל צד אינה מזיקה, בתנאי שהיא מיועדת למי שאוהב חמאה.
זכור גם שקל יותר להיראות חכם מאשר לדבר דברי חוכמה. אמור פחות מבן שיחך והקדש יותר זמן להאזנה מאשר לדיבור; שכן, כשאדם מאזין, הוא אינו מספר על עצמו, ובמקביל הוא גם מחמיא לזה שכן עושה זאת. תן לרוב הגברים מישהו שיאזין להם, ולרוב הנשים מספיק נייר כתיבה, והם יגידו את כל מה שיש להם להגיד. כסף מדבר – אבל רק כאשר בעליו מרבה ללהג, ואז הערותיו תמיד פוגעות. העוני מדבר גם הוא, אבל אף אחד לא מעוניין לשמוע מה שיש לו לומר.